אתיקה

אריסטו מדגיש שכדי שאדם יהפוך לאדם מוסרי וטוב, עליו להיות מעוצב ומוכן באמצעות אימון נכון ותרגול עקבי של הרגלים טובים וערכיים. הכנה זו כוללת חיים המוקדשים לפעילויות משמעותיות וראויות, תוך הקפדה להימנע מעשיית כל דבר שגוי—בין אם בכוונה או בטעות. למעשה, פיתוח הטוב דורש מאמץ מכוון והכוונה לאורך כל החיים.

אריסטו מסביר שכדי שאדם יהפוך להיות טוב ובעל מידות טובות, עליו לחיות בהתאם להיגיון ולתחושת סדר – כלומר, חיים המונחים על ידי חשיבה לוגית ועקרונות מוסריים. אך זה לא רק רעיון תיאורטי; חייבת להיות לכך יכולת השפעה ממשית שמשפיעה על ההתנהגות. במילים אחרות, כדי שאנשים יחיו חיים מוסריים, על ההרגלים והפעולות שלהם להתאים להיגיון ולסדר, אך התאמה זו לעיתים דורשת סוג מסוים של סמכות חיצונית או מערכת שתאכוף זאת.

אם יש להיגיון ולסדר הזה "כוח," הם הופכים לכלים יעילים להכוונת אנשים לעבר חיים טובים. הוא מדגיש שכללים או עקרונות לבדם לא יספיקו, אלא אם כן הם מגובים בהשפעה הדרושה כדי להבטיח שאנשים יפעלו לפיהם.

אריסטו טוען כאן שהסמכות או הפיקוד של אדם יחיד – כמו אב במשפחתו או כל אדם רגיל – בדרך כלל אינם חזקים או משפיעים מספיק כדי להניע אנשים לפעול בצורה מוסרית או לעקוב בעקביות אחרי ההיגיון. בפשטות, יכולתו של אדם יחיד לאכוף התנהגות מוסרית או משמעת מוגבלת, אלא אם כן אותו אדם מחזיק בעמדת סמכות גדולה, כמו מלך או דמות בעלת כוח דומה. דמויות כאלה עשויות להחזיק במשקל או בכוח הדרושים כדי להכווין את ההתנהגות בקנה מידה רחב יותר, אך לרוב, הפקודות של אדם יחיד אינן מספיקות כדי לעצב את פעולותיהם של אנשים ברמה החברתית.

חלק זה מדגיש את תפקידו הייחודי של החוק בהכוונת התנהגות בני האדם. אריסטו אומר שלחוקים יש כוח מכריח—יכולת לאכוף ציות, בניגוד להוראות פרטניות כמו אלו של הורה או אדם רגיל, שלרוב חסרות כוח זה. אך אבחנה מרכזית שהוא עושה היא שהחוקים אינם רק מכריחים; הם מושרשים בסוג של חוכמה מעשית ותבונה. במילים אחרות, חוקים (באופן אידיאלי) נועדו לא רק להעניש או לשלוט, אלא לגלם עקרונות רציונליים שמכוונים אנשים אל הטוב והצודק. יסוד רציונלי זה מעניק לחוקים את סמכותם ולגיטימיותם המוסרית, והופך אותם ליותר מכלי כפייה בלבד.

כאן אריסטו מצביע על תובנה חשובה לגבי טבע האדם ותפקיד החוק. הוא מדגיש שאנשים נוטים לא לאהוב שמורים להם מה לעשות, במיוחד כאשר מישהו מפקפק בדחפים או ברצונות שלהם – גם אם האדם שמבקר אותם צודק. לדוגמה, אם מישהו פועל כמדריך מוסרי או מבקר שמנסה להרחיק אחרים מהתנהגות מזיקה, ייתכן שהוא יתקל בהתנגדות רק כי הוא פועל בניגוד לרצונות המידיים של אחרים.

עם זאת, אריסטו מציין שהחוק, כאשר הוא מקדם את הטוב והמידות הטובות, לא נתפס כדכאני או מכביד כמו אדם שמתקן אחרים ישירות. זאת משום שהחוק פועל בצורה בלתי-אישית, ומשקף היגיון וחוכמה באופן אובייקטיבי. אנשים נוטים יותר לקבל חוקים שמקורם במערכת חוק מאשר מהוראה של אדם יחיד, גם אם המטרה מאחורי שניהם זהה – לעודד התנהגות מוסרית ולמנוע מעשים מזיקים.