אתיקה

אריסטו מדגיש כי להקנות מידות טובות מגיל צעיר הוא תהליך מאתגר במיוחד בהיעדר הדרכה מתאימה במסגרת של חוקים טובים. הקושי נובע מכך שהחיים על פי המידות הטובות—שכוללים משמעת עצמית, מתינות וחוסן—אינם בהכרח מושכים באופן טבעי, במיוחד עבור צעירים. לרוב, צעירים מונעים יותר על ידי דחפים, הנאות ונוחות, ולכן ללא הדרכה מובנית, הנטיות הטבעיות שלהם עשויות שלא להתאים לפיתוח הרגלים של מידות טובות.

אריסטו טוען כי צעירים זקוקים לחינוך מובנה וממושמע, וכי מבנה זה צריך להיות מיושם באמצעות חוקים. למה? משום שהקניית הרגלים טובים בגיל צעיר היא קריטית, גם אם בתחילה ההרגלים הללו עשויים להיראות לא נעימים או מאתגרים. עם הזמן, מה שנראה קשה ומכביד הופך לטבע שני שלהם ואינו מרגיש עוד כמשהו מכאיב—זה פשוט הופך לחלק ממי שהם. למעשה, אריסטו מדגיש את הכוח של תרגול עקבי ושגרה בעיצוב האופי, והוא רואה בחוק כלי שמכוון את התהליך הזה לטובת האדם והחברה.

אריסטו מדגיש כי חינוך ילדים לערכים ולמנהגים מוסריים נכונים בשנותיהם הראשונות הוא חשוב, אך אינו מספיק כשלעצמו. אנשים אינם נשארים באופן קסם מוסריים רק מפני שחונכו היטב בילדותם; יש להמשיך את ההשכלה המוסרית והמנהגים הללו גם בבגרותם. מסיבה זו, אריסטו טוען כי על החברה לקבוע חוקים שמנחים אנשים לחיות באופן מוסרי לאורך כל חייהם. חוקים אלו מהווים מסגרת שמחזקת הרגלים טובים ומוודאת שאנשים ימשיכו ללכת בדרך הנכונה גם לאחר סיום תקופת הילדות שלהם.

אריסטו מצביע על היבט בסיסי בטבע האנושי: רוב האנשים נוטים לפעול נכון מתוך הכרח או פחד מעונש, ולא מתוך הבנה עמוקה או הערכה למה שהוא מוסרי וטוב (ה"נעלה"). כלומר, עבור מרבית האנשים, המוטיבציה לפעול נכון אינה נובעת מאהבה פנימית למידות טובות, אלא מלחצים חיצוניים - בין אם מדובר בחוקים, ציפיות חברתיות או השלכות.

גישה זו משקפת תפיסה פרגמטית למדי של ההתנהגות האנושית: בעוד שישנם אנשים המונעים על ידי תבונה או תחושת יופי מוסרי, רובם אינם נוטים באופן טבעי לפעול נכון רק משום שזה נכון. לכן, יש צורך במערכות (כמו חוקים או כללים) שיטמיעו הרגלים מוסריים, וינווטו אנשים לעבר התנהגות ראויה, גם אם המניעים הפנימיים שלהם אינם מספקים.