ספר 10 / פרק 7
פסקה 1 - אושר והמידה הטובה העליונה
הסבר - חלק אחר חלק
"אם האושר הוא פעילות בהתאם למידה הטובה, זה הגיוני שהוא יתאים למידה הטובה הגבוהה ביותר; וזאת תהיה המידה הטובה של הדבר הנעלה ביותר בתוכנו."
אריסטו אומר כאן שאם האושר האמיתי נובע מחיים עם מידה טובה, אז יש היגיון בכך שהאושר הגדול ביותר יגיע מהמידה הטובה הגבוהה ביותר. ה"מידה הטובה הגבוהה ביותר" הזו קשורה לחלק הטוב ביותר שבנו—בעצם, לחלק שמגדיר את הפוטנציאל והייעוד הגבוהים ביותר שלנו כבני אדם. כדי להיות באמת מאושרים, אין זה מספיק להתנהג בדרכים שהן בדרך כלל טובות; עלינו להתיישר עם החלק המצוין והנאצל ביותר שבטבע שלנו.
"בין אם מדובר בתבונה או במשהו אחר שהוא אותו מרכיב שנחשב לשליט ולמדריך הטבעי שלנו, זה שמכוון אותנו לחשוב על דברים נעלים ואלוהיים – בין אם הוא עצמו אלוהי או פשוט המרכיב האלוהי ביותר בתוכנו."
כאן אריסטו מהרהר במה שהוא רואה כחלק העליון והחשוב ביותר בטבע האנושי—האלמנט שמתפקד כ"שליט הטבעי" והמדריך שלנו. הוא מציין שיש בתוכנו משהו (כנראה מתכוון ליכולת שלנו להפעיל חשיבה רציונלית או להעמיק בהרהור) שעוזר לנו להתמקד במה שהוא נעלה, משמעותי ואפילו אלוהי. אלמנט זה הוא מה שמניע אותנו לשאוף למטרות גבוהות ובעלות משמעות, במקום להסתפק ברדיפה אחר הנאות בסיסיות או הישגים שטחיים.
עם זאת, אריסטו לא פותר באופן סופי את השאלה מהו האלמנט הזה. הוא מתייחס לשתי אפשרויות:
1. ייתכן שאלמנט זה הוא ההיגיון עצמו—היכולת לחשוב ולפעול ברציונליות ולהבין.
2. או שאולי זה משהו אפילו גדול יותר, שאולי קשור לאלוהי, או לפחות הדבר הקרוב ביותר לאלוהי שבתוך בני האדם.
בכל אחד מהמקרים, אריסטו מדגיש ש"שליט פנימי" זה הוא מה שמכוון אותנו לכל מה שהינו הטוב ביותר, הראוי והנעלה בחיים. זהו, למעשה, מה שהופך את בני האדם לראויים לגדולה ומאפשר לנו להתחבר לאמת ולערכים גבוהים.
"הפעילות של זו בהתאם למעלותיה המתאימות תהיה האושר המושלם. כבר אמרנו שפעילות זו היא עיונית."
אריסטו מציין כי האושר האמיתי—המצב האידיאלי והמושלם של להיות מאושר—נובע מחיים שממצים באופן מלא את ההיבט הטוב ביותר שלנו. זה כולל חיים בהתאם ל"מידה הטובה הגבוהה ביותר" שלנו, שהיא, לדבריו, היכולת להפעיל את התבונה, במיוחד כאשר היא מופנית להתבוננות (מחשבה מעמיקה על דברים חשובים או משמעותיים). בחלקים מוקדמים יותר של הטקסט, אריסטו כבר טען שההתבוננות היא הפעילות המעודנת והממלאת ביותר שבה אדם יכול לעסוק. לכן, כאן הוא מחזק את הרעיון שהאושר הגבוה ביותר נובע מחיים המבוססים על מצוינות אינטלקטואלית והתבוננותית.