ספר 10 / פרק 5
פסקה 3 - עונג ופעילות
הסבר - חלק אחר חלק
"דבר זה יהיה ברור עוד יותר מהעובדה שפעילויות מופרעות על ידי הנאות שמגיעות ממקורות אחרים. למשל, אנשים שאוהבים לנגן בחליל אינם מסוגלים להתרכז בדיונים אם הם שומעים מישהו מנגן בחליל, משום שהם נהנים מנגינת החליל יותר מהפעילות שבה הם עוסקים באותו הרגע. כך שההנאה הקשורה לנגינה בחליל מחבלת בפעילות הקשורה לדיון."
אריסטו מציין שכאשר אנו עוסקים בפעילות מסוימת, ההנאה או העונג שמגיעים ממשהו שאינו קשור לפעילות יכולים להפריע לריכוז או ליעילות שלנו בביצוע המשימה. לדוגמה, אם מישהו אוהב את הצליל של נגינת חליל ושומע חליל בזמן שהוא מנסה להתמקד בדיון או בוויכוח, הקשב שלו ייטה באופן טבעי לכיוון המוזיקה בגלל שהוא נהנה ממנה יותר. העונג הקשור לנגינת החליל מפריע ליכולתו להשתתף כראוי במשימה הדורשת יותר מאמץ, כמו הצגת טיעונים. זו בעצם התבוננות על האופן שבו מקורות עונג מתחרים יכולים להסיח את דעתנו מהפעילות שאנו מנסים לבצע.
"זה קורה באופן דומה בכל המקרים האחרים, כאשר עוסקים בשני דברים בו-זמנית; הפעילות שהיא מהנה יותר משתלטת על השנייה, ואם היא הרבה יותר מהנה, היא גורמת לכך שנפסיק לעסוק בדבר האחר לגמרי. לכן, כאשר אנו נהנים ממשהו מאוד, איננו מתמסרים לשום דבר אחר, ואנו מתעסקים בדבר נוסף רק כאשר הדבר העיקרי אינו מהנה כל כך; למשל, בתיאטרון, אנשים שנוהגים לאכול ממתקים עושים זאת בעיקר כשהשחקנים אינם טובים."
אריסטו מתאר כיצד תשומת הלב והמאמץ האנושיים נוטים באופן טבעי להתמקד במה שמספק את ההנאה הרבה ביותר ברגע נתון. אם אדם מנסה לעסוק בשתי פעילויות בו-זמנית, הפעילות המהנה יותר נוטה להאפיל על השנייה. ככל שההבדל ברמת ההנאה בין הפעילויות גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהפעילות הפחות מהנה תינטש לחלוטין.
הוא מציע דוגמה יומיומית להמחשה: כאשר אנשים נמצאים בתיאטרון וההצגה אינה מרשימה במיוחד (למשל, השחקנים לא מציגים היטב), הם נוטים יותר להתמקד בהסחות דעת אחרות, כמו לאכול ממתקים. לעומת זאת, אם ההצגה מרתקת במיוחד, לא ירגישו צורך לפנות להסחות כאלה. הנקודה המרכזית כאן היא שתשומת הלב והאנרגיה שלנו נמשכות באופן החזק ביותר למה שאנחנו נהנים ממנו, לעיתים על חשבון פעילויות או התחייבויות אחרות.
"מכיוון שפעולות נעשות מדויקות יותר, ממושכות יותר וטובות יותר בזכות ההנאה המתאימה להן, ונפגעות מהנאות זרות, ברור ששני סוגי ההנאה רחוקים מאוד זה מזה. שכן הנאות זרות פועלות באופן דומה למה שעושות תחושות הכאב המתאימות לפעולה, כיוון שפעולות נהרסות על ידי הכאב המתאים להן; למשל, אם אדם מוצא שכתיבה או חישובים הם בלתי נעימים וכואבים, הוא לא יכתוב או לא יבצע חישובים, כי הפעולה עצמה מכאיבה לו."
אריסטו מציין שכל פעולה או פעילות יש לה "עונג המתאים" שמשתלב בה באופן טבעי, ועונג זה משפר את הפעילות, מה שהופך אותה למדויקת יותר, חזקה יותר וטובה יותר. לדוגמה, כשמישהו נהנה מכתיבה או מפתרון בעיות מתמטיות, ההנאה הזו מניעה אותו להמשיך לתרגל ולשפר את יכולותיו בפעילויות אלה.
עם זאת, הוא משווה זאת למה שהוא מכנה "תענוגות זרים"—תענוגות שאינם קשורים לפעילות הנעשית. אלה עלולים להסיח את הדעת או אפילו לפגוע בפעילות, שכן הם מושכים את הפוקוס של האדם הרחק ממנה. למעשה, תענוגות זרים גורמים להשפעה שלילית דומה לזו של כאב מובהק. כשם שכאב הקשור לפעילות מסוימת (כמו תחושת כאב בכתיבה או במתמטיקה) גורם לאדם להימנע ממנה או להפסיק לעסוק בה, גם תענוגות זרים יכולים להפריע או להחליש את ההתחייבות לפעילות המקורית. לכן, "עונג מתאים" ו"תענוגות זרים" משפיעים באופן מאוד שונה על האופן שבו אנחנו עוסקים ומשתפרים בפעילויות שלנו.
"אם כן, פעולה יכולה להיפגע מהשפעות מנוגדות הנגרמות מהעונג או הכאב המתאימים לה, כלומר, מהעונג או הכאב שנובעים ממנה בהתאם לטבעה שלה. ונאמר גם שעינוגים זרים גורמים להשפעה דומה לכאב; הם פוגעים בפעולה, אם כי לא באותה המידה."
אריסטו מסביר שכל פעולה או פעילות קשורה להנאות וכאבים "מתאימים" או טבעיים לה. אם אתה נהנה באופן טבעי מפעילות מסוימת (ההנאה המתאימה שלה), זה מחזק ומעמיק את מעורבותך בה. לעומת זאת, אם אתה חווה כאב או אי-נוחות שקשורים לפעילות הזו, זה עלול להרתיע אותך או אפילו למנוע ממך לעסוק בה. לדוגמה, אם כתיבה מעניקה למישהו הנאה, סביר להניח שהוא ימשיך לעסוק בה וישתפר; אך אם כתיבה מעוררת בו כאב או תחושה לא נעימה, הוא פחות ייטה להמשיך.
כעת, אריסטו מציין שגם הסחות דעת - הנאות זרות (הנאות שאינן קשורות לפעילות עצמה) - יכולות להשפיע באופן דומה לכאב. ההנאות הזרות לא תואמות את ההנאה "המתאימה" של הפעילות, ולכן הן פוגעות בריכוז ומחלישות או מפסיקות את הפעולה. עם זאת, השפעתן ההרסנית אינה חזקה כמו הכאבים המתאימים; הן אולי מסיחות את הדעת, אך לא בהכרח עוצרות את הפעילות באופן חד כפי שכאב עשוי לעשות. במילים פשוטות, הנאות זרות מפריעות ופוגעות בריכוז בפעילות, בעוד שהנאות מתאימות מעודדות ומשפרות אותה.