אתיקה

אריסטו טוען נגד הרעיון שההנאה היא משהו שמתפתח או מתגלה לאורך זמן, כמו תהליך או "תנועה". הוא אומר שההנאה אינה משהו שמתממש לאט או מתקדם לקראת השלמה. במקום זאת, ההנאה היא מידית ושלמה – היא מתקיימת במלואה ברגע שבו היא מתרחשת. שלא כמו תהליך, כגון בניית בית (שיש לו שלבים ומגיע להשלמה רק בסיום), ההנאה אינה זקוקה לרגעים עתידיים כדי להיות שלמה. היא כבר שלמה ברגע שהיא נחווית.

אריסטו מדגיש שישנם דברים בחיים שאי-אפשר "לחלק" או לפרק לשלבים קטנים וחלקיים. הם מתקיימים כ"שלמים" מושלמים ובלתי-ניתנים לחלוקה מהרגע שבו הם קורים. כדוגמאות, הוא מזכיר "ראייה", "נקודה" ו"יחידה". דברים אלו אינם "נוצרים" בהדרגה או בחלקים – הם פשוט קיימים. לדוגמה, כשאתה רואה משהו, פעולת הראייה מתרחשת במלואה באותו רגע; אין חצי-ראייה או התקדמות לקראת ראייה.

אותה לוגיקה חלה על ישויות בלתי-ניתנות לחלוקה אחרות, כמו נקודה בגיאומטריה (נקודה פשוט קיימת בלי להפוך ל"חצי-נקודה") או יחידה במתמטיקה (יחידה אחת אינה מתפתחת – היא פשוט קיימת כשלמות). אריסטו משתמש בדוגמאות אלו כדי להציע שגם הנאה היא דבר שלם בטבעו. היא לא מתפתחת כתהליך או נבנית בהדרגה שלב אחר שלב, אלא מתקיימת במלואה ברגע שבו היא נחווית.

אריסטו מדגיש שהנאה אינה דבר שנוצר בהדרגה כמו תהליך או תנועה. לדוגמה, אם אתה בונה משהו – בית, לדוגמה – התהליך "נעה" לקראת השלמה ומסתיים רק כאשר כל החלקים מותקנים יחדיו. אבל הנאה אינה כזו. הנאה נחשבת כשלם, כלומר היא מושלמת בעצמה ואינה דורשת חלקים נוספים או זמן כדי להתממש במלואה. במילים אחרות, כשאתה חווה הנאה, אתה חווה אותה במלואה באותו רגע. זה לא משהו שאתה "בונה לקראתו"; זה לא גדל בהדרגה כמו בניית בניין או הליכה במסלול מירוצים. זה פשוט ישנו, בשלמותו.