ספר 10 / פרק 3
פסקה 4 - ההבחנה בין תענוגות נעלים לתענוגות פשוטים
הסבר - חלק אחר חלק
"בתגובה לאלו שמעלים את טענת ההנאות המבישות, ניתן לומר שהנאות אלו אינן באמת נעימות; אם דברים מסוימים נתפסים כנעימים אצל אנשים עם אופי מושחת, אין זה אומר שהם נעימים גם לאחרים. כך כמו שאיננו מניחים לגבי מה שבריא, מתוק או מר אצל אנשים חולים, או מייחסים לובן לדברים שנראים לבנים לאלו שסובלים ממחלת עיניים."
אריסטו מתמודד עם הטיעון שחלק מהתענוגות, במיוחד אלו הנחשבים מבישים או בזויים, עשויים לאתגר את הרעיון שתענוג הוא מטבעו דבר טוב. הוא משיב בכך שהוא מציין שהתענוגות ה"מבישים" הללו אינם באמת תענוגים במובן אובייקטיבי. במקום זאת, הם נראים נעימים רק לאנשים בעלי "אופי מעוות"—כלומר, אנשים עם מוסר פגום או אופי מושחת. הוא מציע אנלוגיה: כפי שתפיסתם של חולים לגבי מה שמתוק, מריר או לבן עשויה להיות מעוותת בשל מצבם, כך גם לאנשים עם טבע מוסרי מושחת יש תפיסה מעוותת של תענוג. מה שנראה להם כנעים אינו באמת נעים באופן אוניברסלי או אמיתי; הדבר הוא יותר השתקפות של שיפוטם הלקוי או אופיים הפגום ולא של טבעו האמיתי של התענוג עצמו.
"או שמישהו עשוי להשיב כך - שההנאות הן ראויות ונחשקות, אך לא ממקורות כאלה, כמו שעושר הוא נחשק, אך לא כפרס על בגידה, וכמו שבריאות היא רצויה, אך לא במחיר של לאכול כל דבר ללא הבחנה."
אריסטו אומר שבזמן שהתענוגות עשויים להיות רצויים באופן כללי, האופן שבו הם מושגים חשוב מאוד. לדוגמה, עושר הוא דבר שאנשים באופן טבעי משתוקקים אליו, אבל אם הוא מושג באמצעות מעשים לא מוסריים, כמו בגידה במישהו, הוא לא באמת רצוי במובן הנכון. באותו אופן, הבריאות היא מצב רצוי, אבל אין לשאוף אליה באמצעות התנהגות פזיזה או מזיקה, כמו לאכול כל דבר בלי לחשוב על ההשלכות. הנקודה היא שמקור או האמצעים להשגת משהו רצוי—כמו תענוג, עושר או בריאות—חשובים לא פחות מהדבר עצמו.
"ואולי ההנאות נבדלות גם בסוגן; שכן ההנאות הנובעות ממקורות נאצלים שונות מאלה הנובעות ממקורות נחותים, ואין אדם יכול ליהנות מהנאתו של אדם צודק מבלי להיות צודק בעצמו, או ליהנות מהנאתו של אדם מוזיקלי מבלי להיות מוזיקלי, וכך הלאה."
אריסטו סבור שלא כל ההנאות זהות — הן יכולות להיות שונות במהותן בהתאם למקור שלהן. הנאות שנובעות מפעילויות נעלות (כאלה שמתקשרות למידות טובות כמו צדק, חוכמה או אומנות) שונות מהנאות שנובעות מפעולות נחותות או בלתי מכובדות. בנוסף, הוא מדגיש שכדי לחוות באמת את ההנאה הקשורה לדבר מה טוב או מיומן, יש צורך לעסוק באותה מידה טובה או מיומנות. לדוגמה, אי אפשר ליהנות באמת מהסיפוק העמוק של פעולה צודקת אם אינך אדם צודק. באותו האופן, לא ניתן להעריך במלואה את ההנאה שביצירה או הבנה מוזיקלית בלי היכולת או ההבנה המוזיקלית הנדרשות. למעשה, האיכות והטבע של ההנאה תלויים במקור המוסרי או האינטלקטואלי שממנו היא נובעת.