אתיקה

בחלק זה, אריסטו מתייחס לרעיון שהנאה אולי לא נחשבת ל"מאפיין" (סוג של תכונה או איכות), והוא טוען שהדבר לא אומר שהנאה לא יכולה להיות טובה. הוא משווה זאת לפעולות של מידות טובות (כמו מעשי אומץ או צדק) ולשמחה. אף אחד מאלה לא נחשב ל"מאפיין" במובן הטכני, ובכל זאת אין ספק שהם טובים. לכן, אריסטו מציע שאין הכרח שמשהו יהיה "מאפיין" כדי שיהיה לו ערך או טובה.

כאן אריסטו מתייחס לביקורת על ההנאה כמשהו "בלתי מוגדר", כלומר חסר גבולות ברורים, ולכן, כביכול, לא יכול להיחשב כ"טוב". אלה שמבקרים את ההנאה טוענים ש"טוב" אמיתי הוא מדויק, קבוע ומוגדר לחלוטין (או מוגדר היטב), בעוד שההנאה היא משתנה ומתקיימת בדרגות שונות. למעשה, הם טוענים כי מכיוון שההנאות יכולות להשתנות בעוצמה ובסוג, השינוייות הזו הופכת את ההנאה לבלתי מתאימה להיות משהו שטבעו הוא "טוב" באורח מהותי ואמין. אריסטו מניח כאן את היסודות כדי להפריך את הטענה הזו, ולהוכיח שיכולת שינוי או דרגות שונות אינן פוסלות דבר מלהיות טוב.

בחלק זה, אריסטו מתייחס לביקורת ספציפית על ההנאה: הטענה שההנאה לא יכולה להיחשב "טובה" משום שהיא משתנה או ניתנת למדרג (לדוגמה, יש הנאות חזקות או חלשות יותר, אינטנסיביות יותר או פחות). אריסטו עונה על כך בכך שהוא מציין שאותן שינויים במידה חלים גם על מידות טובות כמו צדק או גבורה. אנשים יכולים להפגין מידות אלו "יותר או פחות" – במילים אחרות, מישהו יכול להיות צודק או אמיץ יותר מאדם אחר, וגם מעשים יכולים לשקף דרגות משתנות של צדק או איפוק.

באמצעות השוואה זו, אריסטו למעשה אומר שהעובדה שמשהו משתנה במידתו אינה פוסלת אותו מלהיות טוב. אם זה היה פוסל, היינו צריכים גם לשלול את המידות הטובות – שאנחנו בבירור מכירים בהן כטובות – מלהיות נחשבות כאלה. בכך, הוא מגן על הרעיון שהשינוי או המדרג במשהו (כמו הנאה) אינו מוציא אותו מהיותו חלק מהטוב המוסרי.

בקטע זה, אריסטו מתייחס לטענה של אנשים הטוענים שעונג אינו טוב מטבעו משום שהוא "בלתי מוגדר" – כלומר, הוא יכול להשתנות מאוד ואין לו טבע ברור וקבוע. מבקריו עשויים לבסס את שיפוטם על כך שחלק מהעינוגים הם "מעורבים" (משולבים עם משהו אחר, כמו כאב או מאמץ), בעוד שאחרים הם "בלתי מעורבים" (טהורים וללא רבב). אריסטו משיב שאם טענתם מתבססת על ההבחנה בין עינוגים מעורבים ובלתי מעורבים, הם לא מזהים את הסיבה האמיתית לטענתם. במילים אחרות, פשוט לציין שישנם סוגים שונים של עונג לא מוכיח שעונג, כמושג, אינו טוב. השונות של העונג אינה מערערת על ערכו.

אריסטו טוען כאן נגד הרעיון שהנאות אינן יכולות להיות "טובות" משום שהן "בלתי מוגדרות" (כלומר, משתנות בעוצמתן או בדרגתן). הוא משתמש בדוגמה של הבריאות כדי להבהיר את טענתו: הבריאות יכולה להשתנות בדרגות – אפשר להיות בריא יותר או פחות בריא – אך זה לא אומר שהבריאות היא בלתי מוגדרת או חסרת טבע קבוע. באופן דומה, הוא מציע שגם הנאה, למרות שהיא מופיעה בדרגות ועוצמות שונות, עדיין יכולה להיות "טובה" ולהיות בעלת טבע מוגדר.

הוא מוסיף הערות על כך שדברים שונים – בין אם במבנה, בהתנהגות או באיכות שלהם – לא תמיד עוקבים אחר דפוס או יחס קבוע אחד, אך עדיין שומרים על מהותם עד גבול או יחס מסוים. בהחלת היגיון זה על הנאה, אריסטו אומר שאפילו אם הנאות נבדלות בדרגה או בחוויה, אין בכך לערער על ערכן או על היותן "טובות".

אריסטו טוען כי הנאה, בדומה למושגים אחרים כמו בריאות או מידות טובות, יכולה להשתנות במידת העוצמה שלה מבלי לאבד את טבעה הבסיסי וה"מדויק". כלומר, העובדה שההנאה משתנה (יש הנאות חזקות או טהורות יותר מאחרות) אינה הופכת אותה לכאוטית, לא ברורה או לא מוגדרת. כפי שהבריאות יכולה להתקיים בדרגות שונות (מישהו יכול להיות בריא יותר או פחות), ועדיין להישאר בריאות, כך גם לגבי הנאה. הנאה יכולה להופיע בצורות ועוצמות שונות, אך היא נשארת קבועה ומוכרת כדבר טוב. לכן, אריסטו דוחה את הרעיון שהשונות בהנאה הופכת אותה לפגומה מטבעה או נחותה כרעיון של "הטוב".