ספר 1 / פרק 9
פסקה 1 - טבע האושר ומקורותיו
הסבר - חלק אחר חלק
"מסיבה זו עולה גם השאלה: האם האושר נרכש באמצעות לימוד, הרגל או סוג אחר של הכשרה, או שהוא תוצאה של השגחה אלוהית, או אולי פשוט עניין של מזל?"
כאן אריסטו מתבונן בשאלה יסודית: כיצד אנשים משיגים אושר? הוא חוקר האם האושר הוא משהו שניתן לפעול להשגתו באופן פעיל באמצעות חינוך, תרגול והרגלים, או שמא מדובר במתנה הניתנת לנו על-ידי כוח עליון (כמו התערבות אלוהית) או אולי אפילו עניין של מזל מקרי. הדבר מוביל לחקירה מעמיקה יותר על מקורות האושר ומהותו—האם הוא משהו שבשליטתנו או משהו שנמצא מחוץ לשליטתנו.
"כעת, אם יש מתנה כלשהי מהאלים לאדם, סביר להניח שאושר הוא מתנה מהאלים, ובוודאי המתנה האלוהית ביותר מבין כל הדברים האנושיים, בהיותו הדבר הטוב ביותר."
אריסטו אומר שאם האלים מעניקים לאדם מתנות כלשהן, יהיה הגיוני שאושר יהיה אחת מהן, משום שהאושר הוא הדבר הנעלה והיקר ביותר שאדם יכול להשיג. לפי דעתו, האושר הוא הטוב העליון בחיי האדם, ולכן, אם משהו היה מיוחס לנדיבות האלוהית, האושר בהחלט היה המועמד המתאים ביותר.
"אך שאלה זו אולי מתאימה יותר לדיון אחר; האושר נראה, עם זאת, גם אם אינו מתת אלוהים אלא תוצאה של מידה טובה ושל תהליך של למידה או אימון, כאחד הדברים הקרובים ביותר לאלוהי."
אריסטו מכיר בכך שהשאלה האם האושר ניתן כהתערבות אלוהית או שמא נרכש באמצעות מאמץ אנושי עשויה להשתייך לתחום דיון שונה. עם זאת, הוא מדגיש כי האושר, גם אם אינו מתנה אלוהית, אלא דבר המושג באמצעות סגולה אישית, חינוך או מאמץ עקבי, הוא עדיין דבר יוצא דופן ומעורר הערצה. למעשה, הוא משווה את האושר למשהו "אלוהי", בהתחשב במשמעותו היוצאת דופן ובתפקידו כמטרה העליונה וכגמול לחיים על פי הסגולה. במילים אחרות, האושר, בין אם מתקבל ובין אם נרכש, קשור עמוקות למה שהוא המצוין והאלוהי ביותר בקיום האנושי.
"שהרי הדבר שהוא גמולה ותכליתה של המעלה נראה כדבר הטוב ביותר בעולם, ומשהו אלוהי ומבורך."
אריסטו מדגיש כי אושר, או אודימוניה (שגשוג, חיים טובים), הוא הגמול האולטימטיבי או "הפרס" לחיים מוסריים. מדובר לא רק במצב רגשי חולף, אלא במטרה הגבוהה והמשמעותית ביותר שאדם יכול להשיג. בשל ערכו העליון, האושר מושווה לדבר מה אלוהי או מבורך. במילים אחרות, הוא עומד מעל לרדיפות האנושיות הרגילות ומחובר למשהו נעלה יותר, כמעט אלוהי בטבעו, מפני שהוא מייצג את התוצאה הטובה והאצילית ביותר של חיים מוסריים וממושמעים.