אתיקה

אריסטו אומר שהאושר הוא ייחודי ועולה על כל המטרות האחרות משום שהוא דבר שאנו תמיד רוצים לשם עצמו ולא כאמצעי להשגת משהו אחר. האושר אינו דומה לעושר, בריאות או הצלחה, שאותם אנו רודפים לעיתים במטרה להשיג או לעשות משהו נוסף. במקום זאת, האושר הוא מספיק לעצמו – אנו רוצים אותו פשוט משום שהוא טוב ומספק מטבעו.

בקטע הזה, אריסטו אומר שדברים כמו כבוד, עונג, שכל ומידות טובות הם בעלי ערך בפני עצמם. כלומר, גם אם הדברים האלה לא היו מובילים לשום דבר אחר – ללא תועלות נוספות או השלכות – היינו עדיין רואים אותם כראויים לשאוף אליהם. הם טובים או רצויים בעצם הווייתם. לדוגמה, אנשים רוצים כבוד בגלל תחושת הערך העצמי שהוא נותן, או שהם מעריכים את השכל בשל תפקידו המהותי בהבנת העולם. הדברים האלה אינם זקוקים לאישור חיצוני כדי להצדיק את שאיפתנו אליהם; הם "עומדים בפני עצמם" כבעלי ערך.

אריסטו אומר כאן שבעוד שאנו מעריכים דברים כמו כבוד, הנאה, תבונה ומידות טובות משום שהם בעלי ערך בפני עצמם, אנו גם שואפים אליהם כי אנו מאמינים שהם תורמים לאושר שלנו. במילים אחרות, אלו כמו "מרכיבים" או "דרכים" לאושר – הם אינם המטרה הסופית, אלא בעלי ערך כאמצעים להשגת מצב עמוק ושלם יותר של סיפוק או רווחה.

אריסטו מדגיש שהאושר הוא ייחודי מכיוון שהוא המטרה העליונה, היעד הסופי, הדבר שאנו שואפים אליו בחיים מבלי להשתמש בו כאמצעי להשיג משהו אחר. בניגוד לדברים כמו כבוד, הנאה או מידות טובות – שאותם אנו עשויים לרדוף גם למען עצמם וגם משום שהם תורמים לחיים מאושרים – האושר עומד בנפרד. זהו הדבר היחיד שאנו רוצים אך ורק למען עצמו, ולא כדי להשיג מטרה אחרת. במובן הזה, האושר הוא נקודת הסיום של כל מאמצינו והיעד "הסופי" ביותר מבין כל המטרות.