אתיקה

אריסטו אומר שבעוד שהדיון למעשה החזיר אותנו לאותה נקודה בסיסית – שכל מה שאנחנו עושים מכוון לאיזשהו "טוב" – הוא מרגיש שחשוב להבהיר את הרעיון הזה עוד יותר על ידי העמקה בו. הוא לא מסתפק רק בלהגות את הנקודה שוב, אלא רוצה לחדד את משמעותה כך שלא יהיה מקום לבלבול בהמשך.

אריסטו מסביר שלא כל מטרה או תכלית (מה שהוא מכנה "תכליות") הן סופיות, כלומר, לא כל דבר שאנו שואפים אליו הוא יעד סופי ואולטימטיבי. ישנם דברים, כמו עושר או כלים (לדוגמה, חלילים או מכשירים אחרים), שאינם נחשקים למען עצמם, אלא מפני שהם עוזרים לנו להשיג משהו אחר. לדוגמה, אנשים רוצים עושר לא לשם הכסף עצמו, אלא מפני שהוא מאפשר להם להשיג דברים שהם מעריכים, כמו נוחות או משאבים. לעומת זאת, ה"טוב העליון" שעליו הוא מדבר הוא מטרה סופית—משהו שנשאפים אליו רק מפני שהוא בעל ערך עצמי, ולא כאמצעי למשהו אחר.

אריסטו טוען שאם כל מה שאנחנו עושים מוביל בסופו של דבר למטרה או "תכלית" כלשהי, אז חייבת להיות תכלית עליונה אחת שאליה אנחנו באמת שואפים. אם יש יותר מתכלית אחת, אז זו שהיא הכי עליונה והכי שלמה היא זו שאנחנו מחפשים באמת. בעצם, הוא מנסה לזהות את המטרה הגבוהה ביותר או הייעוד של החיים — הדבר שהוא הסיבה האולטימטיבית לכל פעולה אחרת. זהו ה"למה" שעומד מאחורי כל מה שאנחנו עושים.

אריסטו מחדד כאן את עמדתו על ידי הבחנה בין סוגים שונים של מטרות או "תכליות". יש דברים שאנחנו שואפים אליהם למען משהו אחר—לדוגמה, ייתכן שנרצה עושר כי הוא מאפשר לנו לקנות דברים שאנו צריכים או רוצים. תכליות אלה אינן "סופיות", משום שהן תלויות במטרה נוספת שנותנת להן ערך.

לעומת זאת, אריסטו אומר שדברים שנחשקים לעצמם (ולא כי הם מובילים למשהו אחר) הם "סופיים" או מוחלטים יותר. למעשה, הדבר הסופי ביותר—המטרה שאליה אנחנו שואפים בסופו של דבר—הוא משהו שתמיד יש לו ערך לעצמו ולעולם אינו נרדף כאמצעי להשגת משהו אחר. תכלית סופית זו, הוא מרמז, היא הטוב העליון—המטרה האולטימטיבית של החיים שנותנת משמעות לכל השאיפות האחרות שלנו.

בקצרה, אריסטו מנסה לכוון אותנו לזיהוי ה"תכלית הסופית" הזו, כי הבנתה היא המפתח להבנה מהי חיים טובים ומה משמעותם.