ספר 1 / פרק 3

פסקה 2 - חשיבותם של הניסיון והאופי בקבלת החלטות.

הסבר - חלק אחר חלק

חלק 1
הטקסט המקורי:

"כל אדם שופט בצורה טובה את הדברים שהוא מכיר, ובתחומים אלו הוא שופט טוב. לכן, האדם שלמד נושא מסוים הוא שופט טוב של אותו נושא, והאדם שקיבל השכלה רחבה ומגוונת הוא שופט טוב באופן כללי."

חלק זה מדגיש שאנשים מצטיינים בקבלת החלטות לגבי דברים שהם מבינים היטב. אם מישהו הוכשר או התחנך בתחום מסוים, הוא יוכל להעריך נושאים בתחום זה בצורה טובה יותר. באותו אופן, אדם בעל השכלה רחבה ומגוונת יכול בדרך כלל לקבל החלטות מושכלות יותר בנוגע למגוון רחב של נושאים. הרעיון המרכזי הוא שידע וניסיון הם בסיסיים עבור שיפוט טוב – ידע מתמחה מחדד את היכולת בתחום מסוים, בעוד שלמידה רחבה מקנה יכולת שיפוט כללית טובה יותר.

חלק 2
הטקסט המקורי:

"לכן, אדם צעיר אינו מתאים להקשיב להרצאות על מדע המדינה; מכיוון שהוא חסר ניסיון במעשים שמתרחשים בחיים, והדיונים בנושא זה מתחילים מהם ועוסקים בהם. בנוסף, מכיוון שהוא נוטה ללכת אחר תשוקותיו, הלימוד שלו יהיה חסר ערך ולא מועיל, שכן המטרה כאן אינה ידע אלא פעולה."

אריסטו מדגיש שלימוד מדעי המדינה – או כל תחום שעוסק בהחלטות חיים ובפעולות אתיות – אינו רק רכישת ידע תאורטי, אלא היכולת ליישם אותו בצורה אפקטיבית במצבי חיים אמיתיים. הוא טוען שאנשים צעירים, בשל חוסר הניסיון שלהם בחיים, אינם קהל אידיאלי לנושאים כאלה. זאת משום שמדעי המדינה נשענים במידה רבה על המציאות של פעולות והתנהגות אנושית, אשר צעירים עדיין לא חוו מספיק כדי להבין או להעריך באופן מלא. בנוסף, צעירים מונעים לעיתים קרובות על ידי רגשות ודחפים יותר מאשר על ידי מחשבה רציונלית, מה שמקשה עליהם להתמקד במטרות המעשיות והמעשיות של התחום הזה. עבור אריסטו, המטרה היא לתרגל חוכמה, ולא רק לדעת עליה בתיאוריה.

חלק 3
הטקסט המקורי:

"ואין זה משנה אם הוא צעיר בגיל או צעיר באופיו; הליקוי אינו תלוי בזמן, אלא באופן שבו הוא חי ורודף אחר כל מטרה חדשה כפי שהתשוקה מכתיבה לו."

חלק זה מדגיש שהעניין אינו תלוי בגיל של האדם, אלא במצב אופיו ובאופן שבו הוא מנהל את חייו. זה לא קשור לשאלה אם אדם צעיר או מבוגר, אלא האם הוא מונע על ידי תשוקות ודחפים חולפים במקום עקרונות רציונליים ומחושבים. אריסטו מציין שאדם שרק רודף אחרי מה שאמוציותיו מכתיבות באותו רגע—ללא שיקול דעת או שליטה עצמית—יתקשה להפיק תועלת מלימוד נושאים כמו אתיקה או מדע המדינה. תחומים אלו דורשים אדם שמיושב בדעתו, שקול, ומסוגל לתת עדיפות לתבונה על פני התנהגות אימפולסיבית כדי להבין וליישם את לקחיהם באמת.

חלק 4
הטקסט המקורי:

"משום שבעבור אנשים כאלה, כמו חסרי המשמעת העצמית, הידע אינו מביא תועלת; אך לאלו שרוצים ופועלים בהתאם לעקרון רציונלי, הידע בעניינים האלה יהיה בעל תועלת רבה."

אריסטו מדגיש את הרעיון שידע לבדו אינו מועיל מטבעו – התועלת תלויה בתפיסת העולם ובהתנהגות של האדם שרוכש אותו. אם מישהו חסר שליטה עצמית (הבלתי-מושלמים, או אלו המונעים מתשוקות אימפולסיביות), הידע למעשה אינו מסייע לו מכיוון שהוא אינו מצליח ליישם אותו כראוי. לעומת זאת, עבור מי שרוצה באמת לחיות בהתבוננות ולפעול על פי עקרונות רציונליים, הידע הופך להיות בעל ערך עמוק. במילים אחרות, ידע אינו רק איסוף של עובדות; מדובר בשימוש חכם ומעשי במה שאנו יודעים כדי להנחות את פעולותינו לעבר חיים טובים ומוסריים.

חלק 5
הטקסט המקורי:

"הערות אלה על התלמיד, סוג הטיפול שניתן לצפות לו, ומטרת החקירה, יכולות להיחשב כהקדמה שלנו."

אריסטו מסכם את מחשבותיו הפותחות בסוג של תקציר. הוא אומר שכל מה שדיבר עליו עד כה – סוג האדם שהכי מתאים ללמוד אתיקה ומדע המדינה (מישהו בעל ניסיון ותבונה, ולא כזה שמונע רק מרגשות או אינסטינקטים), רמת הדיוק שניתן לצפות בשיחות הללו (מוקפדת אך לא מדויקת מדי), והמטרה הסופית של הלימוד (להכווין לפעולה ולא רק לצבור ידע) – משמש כהקדמה או יסוד למה שיבוא בהמשך העבודה. זהו האופן שבו הוא מכין את הקרקע ומבהיר כיצד עלינו לגשת לנושא.