אתיקה

אריסטו מכיר בכך שרמת הבהירות או הדיוק שאנו יכולים להשיג בדיון תלויה בטבע הנושא הנדון. לא כל הנושאים מאפשרים את אותה רמת דיוק, בדיוק כמו שלא כל מלאכה או מיומנות שואפות לאותו סוג של תוצאה. לדוגמה, מתמטיקאי יכול להגיע לתשובה ברורה ומדויקת, אך רמת דיוק כזו עשויה להיות בלתי אפשרית—או אפילו לא מתאימה—כאשר דנים בנושאים רחבים יותר ומלאי אי-וודאות, כמו אתיקה או פוליטיקה. הנקודה המרכזית היא שהציפייה לדיוק מוחלט בכל תחום או נושא אינה הגיונית: לנושאים שונים יש מטרות ושיטות שונות.

אריסטו מציין שמושגים כמו "מעשים נעלים" או "מעשים צודקים", שהם מרכזיים במדע המדינה, יכולים להשתנות משמעותית בהתאם לדעות וערכים תרבותיים של אנשים. בגלל השונות הזו, עשוי להיראות כאילו מעשים אלה מבוססים רק על מוסכמות חברתיות (כלומר, חוקים או הסכמים שנוצרו על ידי בני אדם) ולא על בסיס אוניברסלי או טבעי. במילים אחרות, מה שחברה אחת רואה כמוסרי או ראוי לשבח עשוי להיות שונה לגמרי בעיני חברה אחרת, מה שעלול לגרום לכך שיפוטים כאלה ייראו כחסרי יסוד קבוע או טבעי.

אריסטו מציין שגם דברים שאנו נוטים להחשיב כ"טובים", כמו עושר או אומץ, אינם מועילים באופן אוניברסלי בכל מצב. "הטובות" הללו עלולות לפעול לרעתנו או להוביל לתוצאות לא צפויות. לדוגמה, עושר יכול להוביל אדם לאובדן – אולי בשל חמדנות, בזבזנות, או הפיכתו למטרה עבור אחרים. באופן דומה, אומץ, על אף שהוא תכונה מוערכת, יכול לדחוף אדם למצבים פזיזים או מסוכנים שעלולים להזיק לו.

הרעיון המרכזי כאן הוא שמה שנראה טוב בהקשר אחד יכול להיות מזיק בהקשר אחר, וזה מקשה להגדיר את "הטוב" בצורה שתתאים באופן אוניברסלי או תמיד תוביל לתוצאות חיוביות. השונות באופן שבו הטובות משפיעות על אנשים מדגישה את הצורך בחשיבה זהירה ומדויקת כדי לקבוע מהו "הטוב".

אריסטו בעצם אומר שכאשר עוסקים בנושאים כמו אתיקה ופוליטיקה - תחומים מלאים במורכבות, שינוייות ושיפוטים סובייקטיביים - אין לצפות לדיוק מושלם או לאמת מוחלטת. במקום זאת, עלינו לשאוף לתאר ולהתקרב לאמת בקווים כלליים, מתוך הבנה שהמסקנות שנגיע אליהן בתחומים אלה לא יהיו ברמת ודאות כמו בתחום המתמטיקה או המדעים הפיזיים. הדיונים הללו עוסקים בדברים שהם "בעיקר נכונים" או תלויים בהקשר, ולכן גם הציפיות שלנו לדיוק צריכות להתאים לאופי הנושא. בקצרה: יש להסתפק בקירובים סבירים במקום לדרוש תשובות מושלמות, כאשר הנושא מעצם טבעו אינו מאפשר דיוק כזה.

אריסטו מציין כאן נקודה חשובה בנוגע להבנה והערכה של רעיונות, על בסיס אופיו של הנושא הנדון. הוא אומר שבעוד שתחומים שונים של ידע דורשים סטנדרטים שונים של דיוק, לכל אחד מהם יש את הכללים המתאימים לו. לדוגמה, במתמטיקה, שמטפלת באמת מופשטת וקבועה, עלינו לצפות לרמה גבוהה של ודאות ודיוק. עם זאת, כשמדובר בתחומים כמו רטוריקה או מדע המדינה, שמטפלים בהתנהגות אנושית, מערכות חברתיות וערכים—נושאים שמשתנים מטבעם ומושפעים מדעות—דיוק מוחלט לא תמיד אפשרי או מתאים.

כדי להעריך נושאים אלו באופן נכון, עלינו להתאים את ציפיותינו. יהיה זה מגוחך לדרוש הוכחה מדעית נוקשה מרטוריקן (מישהו המתמחה בדיבור משכנע) כפי שנדרוש ממתמטיקאי. באותו אופן, יהיה זה לא חכם לקבל טיעונים רופפים או מעורפלים על משהו שמחייב דיוק לוגי כמו מתמטיקה.

בסופו של דבר, גמישות אינטלקטואלית—הבנה שכל סוגי הידע דורשים גישות וסטנדרטים שונים—היא בעיני אריסטו סימן לאדם משכיל וחכם.