אתיקה

אריסטו מפרק את החלקים ה"לא רציונליים" של הנפש לשני חלקים. החלק הראשון, שהוא מכנה "היסוד הצמחי," אינו קשור כלל להגיון – הוא פועל באופן אוטומטי ואינסטינקטיבי לחלוטין, כמו התהליכים הבסיסיים שמחזיקים אותנו בחיים (למשל, עיכול או צמיחה). אין מעורבות של חשיבה רציונלית בתפקודים אלו.

החלק השני, שכולל דברים כמו תשוקה ותיאבון (ה"יסוד התאווני"), הוא מעט שונה. אף שהוא אינו רציונלי בפני עצמו, יש לו את היכולת להקשיב ולציית להגיון. למשל, ייתכן שתרגיש תשוקה לאכול יתר על המידה, אך המחשבה הרציונלית שלך יכולה להנחות את התשוקה הזו ולשכנע אותך לבחור באפשרות בריאה יותר. הדבר מראה כיצד ניתן, לפחות במידה מסוימת, להשפיע או לכוון את התשוקות באמצעות חשיבה רציונלית.

בחלק הזה, אריסטו מבצע הבחנה חשובה בין שני סוגים של חשיבה או אינטראקציה עם עקרונות רציונליים. הוא משווה בין האופן שבו אנו "מקבלים התחשבות" במערכות יחסים רגשיות או אישיות—כמו להקשיב לאב או חבר—לבין האופן שבו אנו "מחשבים" דבר מה שהוא לגמרי לוגי או מופשט, כמו תכונה מתמטית.

הסוג הראשון כולל רגשות, ערכים וקשרים, שבו החלק החפץ או הרגשי של הנפש עשוי להקשיב ולהיות מושפע מטיעונים רציונליים, בדומה לאופן שבו ילד עשוי להקשיב להורה שלו. כאן לא מדובר בהיגיון קשיח או הוכחה פורמלית אלא בהדרכה, שכנוע או הבנה המבוססים על כבוד הדדי או סמכות.

לעומת זאת, כאשר אנו מתמודדים עם דבר מה כמו מתמטיקה, החשיבה היא הרבה יותר קפדנית ואובייקטיבית. היא פועלת באופן לוגי ומובנה לחלוטין, ללא מעורבות של רגשות או צורך בציות או שכנוע.

במהות הדברים, אריסטו מדגיש שהחלק "הלא-רציונלי" של הנפש אינו פועל לפי עקרונות רציונליים באותו אופן שבו מתמטיקאי עוקב אחרי הוכחות לוגיות—הוא "מקשיב" ו"משתכנע," כמו מישהו שמקבל עצות מדמות אמינה.

אריסטו אומר שגם החלקים הלא רציונליים בנפש שלנו – כמו רצונות ורגשות – יכולים להיות מושפעים או מונחים במידה מסוימת על ידי מחשבה רציונלית. הדבר מתבטא בכך שאנחנו לעיתים מייעצים, מוכיחים או מעודדים אחרים (או את עצמנו) לפעול בדרך מסוימת. פעולות אלה – ייעוץ, תוכחה ועידוד – פונות לחלק שבנו שאולי לא פועל באופן רציונלי מעצמו, אך עדיין פתוח ל"השתכנע" או להיות מעוצב על ידי ההיגיון. למעשה, הרגשות והרצונות שלנו יכולים ללמוד ללכת בעקבות ההיגיון, גם אם הם אינם רציונליים לחלוטין במהותם.

אריסטו מבצע הבחנה בתוך הנפש בין שני סוגים של אלמנטים. הוא אומר שאם נתבונן בחלק המשתוקק או הרגשי של הנפש (הכולל את הרצונות, התשוקות או הרגשות) במידה כלשהי כקשור לתבונה, חשוב להבחין בכך בצורה מפורטת יותר.

ראשית, ישנו החלק בנפש שהוא רציונלי באופן מלא ומדויק. זהו החלק שמייצר מחשבות לוגיות ומבצע שיפוטים – ה"חלק המחשב" שבנו.

שנית, ישנו החלק בנפש שאינו רציונלי בפני עצמו, אך הוא מגיב לתבונה. זה כמו החלק שמקשיב ופועל בהנחיית החלק הרציונלי, בדומה לאופן שבו ילד מקשיב להדרכת אביו. הוא מבין ומכבד את התבונה, אבל אינו יוצר אותה בעצמו.

לפיכך, כשאריסטו דן במבנה הפנימי שלנו, הוא מזהה את ההבדל הזה: הרציונליות קיימת באופן ישיר בחלק המחשב של הנפש, אך היא נוכחת באופן עקיף בחלק שיכול להשתכנע, להיות מושפע או מונחה על ידי המחשבה הרציונלית.