ספר 1 / פרק 13
פסקה 3 - היסוד הצמחי של הנפש
הסבר - חלק אחר חלק
"מבין החלק הלא-רציונלי בנפש, נראה שיש חלוקה המשותפת לכל היצורים, והיא טבעה הצמחי. הכוונה היא לחלק שאחראי על תזונה וצמיחה. כוח זה של הנפש יש לייחס לכל היצורים הצעירים ולכל העוברים, וגם לאותם יצורים בוגרים. הרי הגיוני יותר לייחס לכולם את אותו כוח, מאשר להניח שליצורים שונים יש כוחות שונים."
אריסטו מסביר שחלק אחד מהחלק ה"לא-רציונלי" של הנפש אחראי על תפקודי החיים הבסיסיים, כמו תזונה וצמיחה. זהו החלק של הנפש הקיים אצל כל היצורים החיים, בין אם הם תינוקות, עוברים או מבוגרים מפותחים לחלוטין. מדובר בתכונה אוניברסלית של החיים, כלומר, היא אינה ייחודית לבני אדם. למעשה, זהו התפקיד הבסיסי שמאפשר את קיום החיים, צמיחתם והזנתם, והוא חל באופן זהה על כל היצורים החיים, מבלי צורך בהבחנה מיוחדת ביניהם.
"מעלה זו נראית משותפת לכל היצורים ולא ייחודית דווקא לבני האדם, שכן חלק זה או היכולת הזו פועלת בעיקר בזמן השינה, בעוד שטוב ורע כמעט ואינם ניכרים בזמן השינה (ומכאן האמירה שהמאושרים אינם במצב טוב יותר מהאומללים במשך חצי מחייהם; ודבר זה קורה באופן טבעי למדי, כיוון שהשינה היא מצב של חוסר פעילות של הנפש במובן שבו היא נחשבת לטובה או רעה), אלא אם כן במידה מסוימת תנועות מסוימות מצליחות לחדור לנפש, ובמובן זה חלומותיהם של אנשים טובים הם טובים יותר מחלומותיהם של אנשים רגילים."
אריסטו חוקר חלק בנפש שהוא מכנה "הלא רציונלי" או ההיבט הצמחי, שאחראי על תפקודים בסיסיים של החיים, כמו תזונה וצמיחה. הוא מציין שהיבט זה אינו ייחודי לאדם – זהו משהו שכל היצורים החיים חולקים, מצמחים ועד בעלי חיים. הוא עושה תצפית מעניינת על כך שהחלק הצמחי הזה פועל בצורה הבהירה ביותר במהלך השינה. בשינה, בני האדם אינם טובים מוסרית או רעים מוסרית, כי אז הממד הרציונלי והמוסרי של הנפש, הקשור לפעולה מודעת, אינו פעיל. במילים אחרות, במהלך השינה הנפש לא פועלת באופן שמגלה אופי או מעלה.
הוא מציין אימרה נפוצה: "המאושרים אינם טובים יותר מהאומללים במחצית מחייהם," רומז לכך שכולם מבלים חלק גדול מחייהם בשינה, וכיוון שהשינה היא מחוץ למוסר, ההבדל בין אושר לאומללות נעלם בשעות אלו. השינה, לכן, יוצרת שוויון מבחינת פעולה מוסרית וחוויה רגשית.
עם זאת, אריסטו מעלה את האפשרות שאולי חלק קטן מהנפש ממשיך לפעול במהלך השינה, כפי שנראה בחלומות. לדוגמה, הוא מציע כי אנשים טובים עשויים באופן טבעי לחלום חלומות טובים יותר בהשוואה לאלו שפחות מוסריים. הדבר מרמז שאפילו כשהחלק הרציונלי של הנפש "ישן", מי שאנחנו – מבחינת האופי המוסרי שלנו – עשוי באופן עדין להשפיע על סוג החוויות שאנו חווים בחלומות.
לסיכום, חלק זה של הנפש (החלק הצמחי, שמקיים את חיי הגוף) אינו ממלא תפקיד בהגדרת המצוינות האנושית (מעלה או אופי). מדובר בצורך ביולוגי בלבד המשותף לכל היצורים החיים – ולמרות שחלומות עשויים לרמוז על פעילות עמוקה יותר, היבט זה של הנפש נותר נפרד מהתכונות שהופכות אותנו לבני אדם במובן האתי.
"די בנושא הזה; הבה נניח לכושר התזונתי, שכן מטבעו אין לו חלק במעלה האנושית."
בחלק זה, אריסטו בעצם אומר שה"יכולת המזינה"—החלק בנפש שאחראי על תפקודים בסיסיים כמו תזונה וגדילה—אינה רלוונטית כשמדברים על מה שהופך אדם למצוין או למוסרי. למה? כי היכולת הזו אינה ייחודית לבני אדם; היא משותפת לכל היצורים החיים, כמו צמחים ובעלי חיים. היא פועלת באופן אוטומטי ואין לה תפקיד בתכונות מוסריות או אינטלקטואליות, שהן מוקד המצוינות האנושית. לכן הוא מחליט להניח את זה בצד ולהתמקד באספקטים אחרים של הנפש שקשורים יותר למה שהופך מישהו לאדם טוב או מוסרי.