אתיקה

אריסטו טוען כאן שהרעיון להתעלם לחלוטין מההשפעה של מזלם הטוב או הרע של הילדים, המשפחה או החברים של אדם על אושרו, מרגיש קר ולא טבעי. זה מנוגד למה שרוב האנשים מאמינים—שהקשרים שלנו עם אחרים והטוב או הרע שפקד אותם משפיעים בהכרח על תחושת האושר שלנו. בעצם, הוא אומר שזה ייראה אכזרי או "לא חברי" לטעון שאושרו של אדם אינו מושפע כלל מחייהם של אלו שחשובים לו. יחסים אנושיים והתוצאות שלהם חשובים לנו, והכרה בכך מתיישבת עם הדרך שבה אנשים תופסים באופן טבעי את האושר.

אריסטו מציין כאן כי החיים מלאים במגוון עצום של אירועים, שכל אחד מהם בעל משמעות שונה עבורנו. ישנם אירועים שמשפיעים עלינו עמוקות מכיוון שהם קשורים אלינו באופן ישיר, בעוד אחרים רחוקים ומשפיעים עלינו פחות. לנסות לנתח או לדון בכל אחד מהאירועים הללו בפירוט יהיה משימה מייגעת ובלתי נגמרת. לכן, הוא מציע שבמקום להתעמק בכל מקרה ספציפי, מספיק להציע הסבר כללי או מסגרת רחבה שתתמודד עם הרעיונות המרכזיים על איך אירועים אלה קשורים לאושר ולחיינו.

אריסטו משווה בין סוגים שונים של אסונות או תקלות וכיצד הם משפיעים על האושר או חיי האדם. יש מאבקים שמשקלם כבד יותר בחיי אדם, בעוד שאחרים זניחים יותר או קלים יותר להתמודדות. הוא מרחיב רעיון זה גם לאסונות שחווים חברים או אנשים אהובים, ומציע שלא כולם משפיעים עלינו באותה מידה. בנוסף, יש הבחנה חשובה: יש משמעות לשאלה האם האסונות האלה קורים לחברים שעדיין חיים (ועדיין חלק ממערכות היחסים הפעילות של האדם) או לאלה שכבר נפטרו, משום שהבדל זה משפיע על מידת ההשפעה האמיתית של אירועים אלו על מצב האושר או הרווחה של אדם.

אריסטו מעלה כאן שאלה מרכזית: האם המתים יכולים לחוות או להיות מושפעים מאירועים טובים או רעים. הוא משווה את אי הוודאות הזו לתגובות הקהל לטרגדיות—כאשר יש משמעות לשאלה האם המעשים הנוראיים רק נרמזים (מחוץ לבמה) או מוצגים ישירות (על הבמה). השוואה זו מדגישה את המשקל שאנו נותנים להשלכות מוסריות או רגשיות, בהתאם למידת המיידיות והבהירות שלהן.

הנקודה המרכזית היא השאלה האם גורלם של החיים (כמו חברים או צאצאים) יכול להשפיע באמת על האושר של מי שכבר אינו בחיים. אריסטו מכיר בכך שאנשים תוהים אם המתים יכולים להשתתף בטוב או ברע, ומציע שאם הם אכן מושפעים, זה יהיה בצורה מינימלית או רחוקה מאוד—אולי יותר כהשפעה תיאורטית מאשר כחוויה ישירה.

אריסטו בוחן האם החוויות הטובות או הרעות של חבריו או צאצאיו של אדם לאחר מותו יכולות להשפיע על אושרו או על היותו "ברוך". הוא מציע שאם קיימת השפעה כזו, היא חייבת להיות מינימלית או חסרת חשיבות. היא אינה יכולה להפוך אדם שאינו מאושר למאושר או לשלול את אושרו של מי שהיה כבר ממומש בחייו. בעצם, אריסטו אומר שבעוד שלחייהם של אחרים עשויה להיות איזושהי השפעה על אושרו של הנפטר, ההשפעה היא כה שולית שהיא אינה משנה באופן מהותי את רווחתו או את אופיו.

אריסטו מהרהר בשאלה אם החוויות הטובות או הרעות של חבריו או צאצאיו של אדם יכולות להשפיע על אושרו לאחר מותו. הוא מסיק שאכן ייתכן לאירועים כאלה להיות השפעה קלה על המת, אך בהיקף מוגבל מאוד. השפעות אלו הן כה זניחות עד שהן אינן יכולות לשנות באופן מהותי את מצב האושר שהאדם השיג במהלך חייו. במילים אחרות, ברגע שמישהו חי חיים מוסריים ומלאים, אושרו לא יכול להתבטל או להשתנות על ידי אירועים חיצוניים המתרחשים אצל אחרים לאחר מותו.