ספר 1 / פרק 10
פסקה 6 - יציבות וחוסן של האדם המאושר
הסבר - חלק אחר חלק
"וכן, הוא אינו רב-גוני ומשתנה; שכן הוא לא יוצא ממצב האושר שלו בקלות או בשל תקלות רגילות."
אריסטו טוען שאדם מאושר באמת—אדם שטיפח את המידות הטובות וחי בחוכמה—אינו מישהו שמצבו הרגשי או תחושת הרווחה שלו משתנים במהירות או בקלות, כמו אדם עם אישיות "רבת גוונים" או מאוד בלתי יציבה. אושר מסוג זה הוא יציב ושורשי; הוא אינו יכול להיות מופר על ידי מכשולים יומיומיים או בעיות קטנות. במילים אחרות, אושר אמיתי אינו שברירי או תלוי בנסיבות שטחיות וחולפות—הוא עמיד ומתמשך.
"אך רק על ידי מאמצים גדולים ורבים, וגם אם חווה אסונות גדולים רבים, לא ישוב אל אושרו בזמן קצר."
אריסטו טוען שאדם מאושר באמת – אדם שהוא בעל מידות טובות וחכם – לא מתערער בקלות ממכשולים יומיומיים או מצרות קטנות. עם זאת, אם אדם כזה יחווה אסונות גדולים ורציניים רבים (אירועים שמשפיעים בעוצמה רבה), ייתכן שאושרו ייפגע. בנוסף, חזרה להרגשה של אושר ואיזון לאחר אסונות משמעותיים כאלה לא תתרחש במהירות. הדבר ידרוש זמן ומאמץ, וכן הישגים חיוביים משמעותיים במהלך התקופה הזו, כדי לשקם את תחושת הסיפוק והאושר.
"אך אם בכלל, רק בחיים ארוכים ומלאים שבהם השיג הצלחות רבות ומפוארות."
אריסטו אומר שאם אדם מאושר באמת – כלומר, מישהו שחי חיים של סגולה והגשמה – חווה אסונות גדולים, האושר שלו לא יחזור במהירות או בקלות. כדי להשיב את האושר הזה, יידרש פרק זמן ארוך שימולא בהישגים משמעותיים או ב"הצלחות מרשימות" כדי לבנות מחדש את מצב השגשוג שהיה לו בעבר. במילים אחרות, אושר אמיתי והגשמה דורשים זמן ומאמץ כדי להתאושש לאחר מכות קשות, ותלויים בתהליך של השגת הצלחות משמעותיות מחדש, ולא בתיקונים שטחיים בלבד.