אתיקה

אריסטו מדגיש כי החיים מלאים באירועים שמתרחשים במקרה, ואלה יכולים להיות בעלי רמות שונות של חשיבות. מקרי מזל טוב או רע קטנים אינם משפיעים באופן משמעותי על האיכות הכללית או על ה"מאזן" של חייו של אדם. במילים אחרות, אירועים קטנים ויומיומיים של טוב או רע אינם משנים באופן דרמטי האם חייו של מישהו משגשגים או לא. הם אינם משמעותיים מספיק כדי להטות את "מאזני" האושר או המידה הטובה בצורה מהותית.

אריסטו אומר כי אירועים חשובים בחיים, אם הם מתנהלים היטב, יכולים לתרום לאושרו של האדם – לא רק מפני שהאירועים עצמם חיוביים או מהנים, אלא מפני שהאופן שבו האדם מתמודד איתם יכול לחשוף את אופיו. אם מישהו מתמודד עם אירועים אלו במידות טובות – פועל באופן אצילי ועושה את הדבר הנכון – זה מוסיף לחייו איכות עמוקה יותר ומעוררת הערצה. זה לא רק עניין של דברים טובים שקורים, אלא של תגובה אליהם בצורה שמביעה מצוינות מוסרית ושלמות אישית.

אריסטו אומר כאן שכאשר מתרחשות צרות גדולות בחיים, הן יכולות "לרסק" או לפגוע קשות באושר. הקשיים הללו מביאים כאב וסבל, והם גם מפריעים ליכולתו של אדם לבצע פעולות משמעותיות או לשאוף למטרות חשובות. במילים אחרות, מאבקים משמעותיים יכולים לשבש את הדברים שמאפשרים חיים מספקים ובעלי סגולה, ובכך להפוך את האושר לקשה יותר לשימור.

אריסטו מציין שהאופי האמיתי והמידות הטובות מתגלים בצורה הבהירה ביותר ברגעים של מצוקה גדולה. כאשר אדם מתמודד עם צרות משמעותיות בחיים—חוויות קשות שעלולות למוטט את תחושת האושר של רוב האנשים—הוא מפגין את חוזקו האמיתי, לא בכך שהוא מעמיד פנים שאינו חש את הכאב או מתעלם ממנו, אלא בכך שהוא סובל אותו בכבוד, בעמידות ובסוג של גדלות מוסרית. עבור אריסטו, היכולת הזו להתמודד עם קשיים מבלי לאבד את היושרה המוסרית או ליפול ליאוש משקפת "גדלות נפש"—תכונה אנושית נעלה ומעוררת השראה. במילים אחרות, האופן שבו אנשים מתמודדים עם זמנים קשים חושף את האצילות ואת אופיים המוסרי.