ספר 1 / פרק 10
פסקה 3 - הנצחיות של פעולות המעלה והאדם המאושר
הסבר - חלק אחר חלק
"השאלה שדנו בה עד כה מאשרת את ההגדרה שלנו. שכן, אין תפקיד אנושי שיש לו קביעות כה רבה כמו פעולות מוסריות וטובות (פעולות אלו נחשבות לעמידות אף יותר מהידע במדעים), ומתוכן הפעולות החשובות ביותר הן גם העמידות ביותר, מפני שהמאושרים נוטים לבלות את חייהם בצורה המלאה והרציפה ביותר בפעולות אלו; וזה נראה כסיבה לכך שאיננו שוכחים אותן."
בחלק זה, אריסטו מחזק את הרעיון שהאושר האמיתי קשור עמוקות לפעולות מוסריות ומעלות. הוא טוען שמתוך כל הפונקציות האנושיות, הפעולות המוסריות הן היציבות והעומדות ביותר - הן מחזיקות מעמד בצורה אמינה יותר אפילו מהידע התיאורטי, כמו זה הנרכש בלימוד המדעים. זאת משום שהפעולות המעלות אינן מקריות; הן הופכות לחלק טבעי ומתמשך בחייו של אדם המאושר באמת. אריסטו אומר שאנשים מאושרים מקדישים את עצמם באופן עקבי ורצוני לחיים של מעלה, והעקביות הזו היא שמעניקה לפעולות אלו עמידות ובלתי נשכחות. למעשה, המעלה הופכת להרגל אצל האדם המאושר, והופכת לחלק יציב וקבוע בקיומו.
"תכונה זו תהיה שייכת לאדם המאושר, והוא יהיה מאושר לאורך כל חייו; משום שתמיד, או לפחות ברוב המקרים, הוא יעסוק בפעולות מוסריות ובהתבוננות, והוא יתמודד עם תהפוכות החיים בצורה אצילית ונאה במיוחד, אם הוא אכן "טוב באמת" ו"שלם ללא דופי"."
בקטע זה, אריסטו מדגיש את הרעיון כי אושר אמיתי אינו דבר חולף או תלוי בנסיבות חיצוניות כמו עושר או מזל. במקום זאת, הוא נובע מחיים של סגולה – בחירה והשתתפות עקבית במעשים מוסריים ובחשיבה רפלקטיבית. הוא טוען שאדם מאושר באמת – מישהו שהוא "טוב באמת" ובעל יושרה מוסרית ("ישר ללא דופי") – אינו מתערער בקלות מעליות ומורדות החיים. גם מול אתגרים או צרות, אדם כזה מתמודד עימם בכבוד, בכוח וביושר מוסרי. היציבות הזו וההתמקדות בסגולה מבטיחות שאושרו יישאר קבוע, ולא יתנדנד בהתאם לנסיבות החיצוניות. למעשה, האושר קשור לאופי ולבחירות, לא לנסיבות זמניות.