אתיקה

אריסטו אומר ש"יכולת השיפוט," או היכולת לשפוט היטב, היא בעצם היכולת לקבל החלטות הוגנות ומאוזנות—ובעיקר לזהות מהו ההוגן בכל סיטואציה נתונה. אנשים שיש להם את האיכות הזו נקראים "שופטים אמפתיים" משום שהשיפוט שלהם מונחה על ידי תחושת הוגנות והבנה, ולא על ידי חוקים נוקשים או הטיות אישיות. היכולת הזו כוללת הבחנה במה שמתאים או צודק תוך התחשבות בדקויות ובנסיבות הייחודיות של כל מצב.

אריסטו אומר כאן כי אדם הנחשב "הוגן" הוא מי שמצטיין ביכולת של שיקול דעת מתוך אמפתיה. כלומר, להיות הוגן משמעו היכולת להבין ולשפוט מצבים בצורה הוגנת, עם חמלה ועם תחושת הבחנה חדה למה שמתאים ונכון בנסיבות מסוימות. למעשה, ההוגנות קשורה באופן ישיר לאיכות זו של שיקול דעת אמפתי, שבו בוחנים בקפידה ובדייקנות מצבים, במיוחד כאלה המעורבים בהיבטים מוסריים או אתיים. הדגש הוא על יישום ההוגנות בצורה מחושבת, במיוחד במצבים מורכבים שבהם כללים נוקשים עשויים שלא להספיק כדי להבטיח צדק.

הקטע הזה מסביר את הרעיון של "שיפוט מתוך הזדהות," שמשמעותו היא היכולת להעריך באופן הוגן ומדויק מהו מידה שווה וצודקת. להיות הוגן פירושו להבין לא רק את היישום המדויק של הכללים, אלא גם את העקרונות הרחבים יותר של צדק ואנושיות במצבים מסוימים. אריסטו אומר ש"שיפוט מתוך הזדהות" מבטיח שתקבל החלטות שתואמות את ההגינות, ותהליך השיפוט הזה – כאשר נעשה כראוי – מוביל לזיהוי מה שבאמת נכון והוגן. למעשה, שיפוט מתוך הזדהות מחבר בין צדק לבין אמת, ומדגיש את החשיבות של יישום הצדק מתוך הבנה מעמיקה ולא מתוך נוקשות.